השילוש השמח - לתקשר עם הבורא (חלק ב') 

השילוש השמח - לתקשר עם הבורא (חלק ב')


מהתבוננות בהילה אפשר לראות עובדה פשוטה: בכל פעם שבן אדם נכנס למצב רוח תחרותי הוא נעשה פחות שמח. תובנות מהעולם הרב-חושי ודרכים להגברת שמחה

בהילה של אנשים שמחים ניתן להבחין ב"משולש שמחה": זרימת אנרגיית חיים בין הבורא, האדם וההילה. מדוע אנחנו מאבדים לעיתים את שמחת החיים שלנו וכיצד ניתן להתחבר אליה מחדש? עם כניסתנו לאדר ב' וקצת לפני פורים אני ניגשת לבחון מחדש מהי שמחה ומהי הדרך הפשוטה ליצור אותה בחיינו.

הילה היא אנרגיית החיים הקורנת החוצה מתוך כל דבר הקיים בעולם החומרי והמופשט כאחד (לכל דבר בעולם יש הילה: לאדם, לחיה, לחפץ - בית, תכשיט, מחשב - לצמח, לרעיון, למחשבה, לרגש, לרצון, לכאב, למצב, למילה או למלאך). בהילה מצוי מידע עשיר ומרתק אודות בעליה וחייו הנסתרים מן העין הפיזית: ייעודו, אופיו וסגנון התנהלותו הייחודי, מאווייו, חזקותיו וחולשותיו. ניתן לראות את ההילה באמצעות היכולות הרב-חושיות ותוך כדי התמקדות בעין השלישית.

מקריאת הילה שערכתי בנושא, נראה ששמחת חיים היא מצב בו קיים שיח חופשי בין האדם לבוראו. אנרגיית החיים האלוהית מופיעה כאור צלול, רב-גוני ובעל מרקם שלם וחלק. האור זורם בין הבורא לאדם בקלילות וללא הפרעות. אנרגית החיים האלוהית יוצאת מן הבורא, נכנסת אל האדם דרך קודקוד ראשו, זורמת אל תוך גופו, משם אל ההילה המקיפה אותו ושבה אל הבורא. תרשים זרימה זה נקרא "משולש השמחה".

תחרות היא אחד ממשביתי שמחת החיים

הסתכלתי איך נראית ההילה שלנו כאשר אנחנו חווים היעדר שמחה. ראיתי שבמצב זה משולש השמחה שלנו פגום ונוצר נתק בזרימה בינינו לבין הבורא. האור אמנם נכנס אל ההילה שלנו, אבל שם הוא נשבר לחלקיקים מחוספסים ועכורים. מראה זה מוכר לכולנו כמצב רוח אפרורי.

המשכתי להתבונן במטרה להבין מה גורם לאור האלוהי להישבר ומה מפוגג את משולש השמחה. ראיתי שהשמחה נעלמת כל אימת שאנחנו נכנסים לתחרות.

תחרות היא מצב שבו אנחנו מודדים את עצמנו ביחס לזולת ומשתמשים בהשוואה זו כדי לחלק לעצמנו "ציון" יחסי. תחרות היא אחד ממשביתי שמחת החיים העיקריים. במצב תחרותי אנחנו מבטלים את עצמנו, את הזולת ואת הבורא. כלומר, איננו שמחים במה שיש.

עם מי אתם בתחרות?

אנרגיית התחרות יכולה לבוא לידי ביטוי בחיינו בשלוש דרכים עיקריות:

א. תחרות שלנו עם עצמנו - אנחנו לא מרוצים מעצמנו. אנחנו רואים את עצמנו בזמן הווה כיותר או כפחות טובים מעצמנו בעבר, או ממה שנהיה בעתיד ("יום אחד אני אראה הרבה יותר טוב")

ב. תחרות שלנו עם הזולת - אנחנו לא מרוצים מהזולת:

* אנחנו רואים את עצמנו כיותר או כפחות מהזולת ("הוא יותר/פחות ממני"). או שאנחנו רואים את הזולת יותר או פחות מחברו (x הוא יותר/פחות מ y ).

* עצם העובדה שהאחר מתחרה בנו מעוררת בנו התנגדות (הסתייגות, כעס, סלידה) ואנו רואים בתחרות שלו בנו דבר רע הראוי לגינוי. כלומר, אנחנו בתחרות עם התחרות של הזולת בנו.

ג. תחרות שלנו עם הבורא - אנחנו לא מרוצים מהבורא. אנחנו מתווכחים עם המציאות כפי שהיא ומתנגדים לה. כלומר, אנחנו שופטים את הבורא על אופן ניהולו את העולם או על יחסו כלפינו ("אלוהים לא אוהב אותי" וכדומה).

לפעמים אנחנו נוטים לבלבל בין תחרות להערכה. כאשר אנו בתחרות אנחנו עוסקים בשיפוט הזולת ומחליטים באופן אבסולוטי האם הוא יותר או פחות, טוב או רע. לעומת זאת, כאשר אנחנו עוסקים בהערכה אנחנו שואלים: "מה מתאים לי ביחסים שלי עם הזולת?" ("אני לא נהנה מעצמי בשיחותיי עם x. אני מעדיף לשוחח עם אנשים שאני נהנה מעצמי בחברתם". במקום: " x הוא יותר/ פחות נחמד מ y" ).

אישור הוא מקור האושר של האדם השמח

האדם היודע שמחה מזהה תחרות, נמנע מכניסה אליה ככל האפשר ויוצא ממנה במידה ונסחף אליה. הוא מקדיש את מרצו לאישור עצמי, לאישור של אחרים כפי שהם ושל העולם כפי שהוא. אישור הוא מקור האושר של האדם השמח.

האדם השמח עסוק בענייניו ובניהול חייו על פי צו נשמתו ומתוך שיח עם בוראו. מקור השמחה שלו טמון במחויבותו להיות אחד עם הבורא. אנשים שמחים מחויבים ונחושים ללכת אחר ליבם בכל מצב, בין אם מפרגנים להם על כך ובין אם לאו. הם נמצאים בקשר ישיר, יומיומי ובלתי אמצעי עם בוראם ומשתמשים באתגרים מבחוץ ומבפנים כקרש קפיצה לשלב הבא במסעם. אנשים שמחים לא מחכים לאישור מבחוץ ולא משווים את הפנימיות שלהם לחיצוניות של אדם אחר. כך, גם אם לעתים אין איש מבין, תומך או מאמין בהם, הבורא תמיד איתם והם אף פעם לא לבד.

אנשים שמחים מוכנים לקחת את הסיכון שחלק מהסובבים אותם יאהבו אותם וחלק לא. בעיניהם גם אלה וגם אלה אינם מקור השמחה שלהם. מקור השמחה שלהם הוא האישור שלהם מעצמם ומהבורא. כאשר אנו מחפשים את האישור העצמי שלנו אצל אדם אחר אנחנו מוסרים בידיו את המפתח שלנו לאושר ובאותו רגע אנו מאבדים את שמחת החיים שלנו. האדם שלו אנחנו נותנים את הכוח להעלות אותנו על הבמה מקבל מאיתנו גם את הכוח להוריד אותנו ממנה.

אפשר ללמוד לצאת מתחרות עם עצמנו, עם אחרים ועם הבורא, אך אין לנו שליטה על התחרות של אחרים איתנו. האדם השמח איננו נמנע משמיעת ביקורת, שיפוט והתנגדות חיצונית כלפיו. הוא פשוט אינו נותן לה כוח. הוא אינו מאפשר לה להיות עבורו הסמכות העליונה. הוא מניח לאחרים לחשוב עליו את מחשבותיהם, להרגיש כלפיו את רגשותיהם והוא מבקש מהבורא הכוונה בעניין. כך הוא שב להתנהל מול בוראו ולא מול מקטרגיו.

שלושת הצעדים ליצירת שמחת חיים הם: קיום מערכת יחסים אישית עם הבורא, יציאה ממשחק התחרות ובחירה באישור - אישור עצמי, אישור הזולת, אישור הבורא ואישור העולם כפי שהוא. אישור איננו בהכרח הבעת הסכמה. אישור הוא קבלת הדברים כפי שהם. כאשר אנחנו מאשרים את עצמנו, את הזולת ואת הבורא, אנחנו יוצרים לעצמנו אפשרות נקייה וניטראלית להמשך ההתמודדות. האישור גם איננו מקנה לנו תרוץ להתנער מהשקעה בעצמנו ומתרומה לזולת ולעולם, אך זוהי נקודת הפתיחה להתנהלות אחרת, התנהלות מתוך שמחה.

לרזי השיח הישיר עם הבורא אתייחס בהמשך. בינתיים, הנה תרגיל:

תרגיל למציאת שמחת חיים (ראה/י הערות בתחתית מאמר זה)

ברגעים בהם אתם חשים מנותקים משמחת החיים שלכם תוכלו לבדוק האם נקלעתם לתחרות. זהו אותה, החליטו לצאת ממנה ובחרו ולהשקיע את מרצכם באופן פעיל ביצירת אישור עצמי. אין צורך בניסיון קודם.

א. העזו לשאול את עצמכם: אילו יכולתי לנחש כרגע עם מי ועל מה אני בתחרות, מה הייתי אומר?

ב. הודו שאתם בתחרות. הבעיה עם תחרות איננה טמונה בהיסחפות אליה אלא בחוסר המודעות אליה או בהכחשתה. ללא מודעות לתחרות לא נוכל לצאת ממנה.

ג. הניחו לעצמכם להיות כפי שהנכם כרגע ואל תנסו לשנות דבר. סלחו לעצמכם על כך שנשאבתם לתחרות ובחרו לצאת ממנה. לשעה קלה הפסיקו לנסות לתקן, לשפר ולרדות בעצמכם או לחפש אחראים או אשמים למצבכם. ותרו על ההשקעה בניסיון להרגיש יותר טוב. תנו לעצמכם רשות להרגיש, לחשוב ולהיות בדיוק כמו שהינכם באותו הרגע.

ד. פרגנו לעצמכם: פרגנו לעצמכם: אמרו לעצמכם מילה טובה המאשרת אתכם ברגע זה. למשל: "זה בסדר שנשאבתי לתחרות, אני בן אדם, אני כל הזמן בהתנסות ובלמידה. למדתי מהתחרות הזאת ש... איזה יופי של שיעור! עכשיו אני מבין ש... ובעקבות זאת אני מחליט ש... זכיתי בהזדמנות לצמיחה. כל הכבוד לי, אני מאפשר לעצמי לחיות! אני יכול לשמוח במה שיש!".


הערות:
1. ההתבוננות בנושא השמחה נערכה באמצעות קריאת הילה ובשיתוף עם הבורא. ההילה היא אנרגיית החיים הקורנת החוצה מתוך כל דבר הקיים בעולם החומרי והמופשט כאחד (לכל דבר בעולם יש הילה: לאדם, לחיה, לחפץ - בית, תכשיט, מחשב - לצמח, לרעיון, למחשבה, לרגש, לרצון, לכאב, למצב, למילה או למלאך). בהילה מצוי מידע עשיר ומרתק אודות בעליה וחייו הנסתרים מן העין הפיסית: ייעודו, אופיו וסגנון התנהלותו הייחודי, מאווייו, חוזקו וחולשותיו. ניתן לראות את ההילה באמצעות היכולות הרב-חושיות ותוך כדי התמקדות בעין השלישית.
2. קריאת הילה היא כלי רב-חושי (על חושי וחושי) לייעוץ, אבחון ומחקר רוחני.
3. הפניה שלי לבורא נעשית באופן חופשי, ישיר ונטול מתווכים. אני מאמינה שכל אחד יכול לפנות אל בוראו באופן ישיר. זו יכולת אנושית טבעית ומולדת הטמונה בכל אדם.
4. התרגול הוא באחריותך הבלעדית - העין השלישית ורונית שפי וולפין אינם לוקחים אחריות על חוויותיך כתוצאה מתרגול זה. התרגול אינו ערובה לשפע או להגשמת יעדיך ואינו בא במקום כל סוג של יעוץ, אימון או טיפול רוחני, בריאותי, פסיכולוגי או אחר.